מסמך מודיעין אמריקאי משנת 2010 בחן רעיון שנשמע כמו מדע בדיוני: להפיק אנרגיה מהריק שבחלל. הוא שאל אם אפשר לרתום תופעות פיזיקליות אמיתיות למקור כוח.
אחת התופעות האלה מושכת שני לוחות מתכת קרובים זה לזה. היא נמדדה, אבל עדיין לא הראתה איך להפיק ממנה אנרגיה שימושית. המסמך בדק גם אם אנרגיה כזאת תוכל לעזור לחללית לנוע בלי לשאת דלק.
למה סוכנות מודיעין בדקה את זה?
המסמך נכתב כחלק מסדרת דוחות שבחנה טכנולוגיות מתקדמות ותמיכה אפשרית בתוכניות חלל. במקרה הזה, השאלה הייתה אם אנרגיה מהריק תוכל לספק כוח בחלל או להניע חללית בלי חומר שתפלוט כדי להתקדם.
זו הסיבה שהרעיון הופיע בדוח מודיעיני: האפשרות הייתה קשורה לאנרגיה ולהנעה בחלל, לא לעב״מים. המסמך סקר רעיונות קיימים ומחקרים, ולא הציג המצאה מוכנה.
משיכה שאפשר למדוד
כששני לוחות מתכת לא טעונים נמצאים קרוב מאוד זה לזה, הם נמשכים. המדענים קוראים לזה כוח קזימיר. מקורו בהבדל קטן בתנודות הריק בין הלוחות לבין האזור שמחוץ להם.
כאן ״ריק״ אינו פירושו שאין בו שום דבר. בפיזיקה, גם במקום שנראה ריק יש לשדות מצב אנרגיה נמוך ביותר. המסמך בחן אם אפשר להפיק אנרגיה מהמצב הזה, בין השאר בעזרת הכוח שבין הלוחות.
אבל למדוד משיכה בין לוחות זה לא כמו להפיק ממנה חשמל. המסמך סקר כמה רעיונות ומודלים, אך עצם הצגתם לא הוכיחה שאפשר לבנות מהם מקור כוח.
מה עדיין לא ידוע
המסמך לא הציג דרך מעשית שהפיקה אנרגיה שימושית ומתמשכת מהריק. לפי ההסבר המקובל בפיזיקה, אי אפשר להמיר אנרגיית ריק ברציפות באופן שהרעיונות האלה מציעים; האפשרויות נותרו לא מאומתות בניסוי.
שני לוחות זעירים נמשכים זה לזה. האם המשיכה הזאת תישאר תופעה שאפשר למדוד — או שתהפוך יום אחד למקור כוח בחלל?
