מסמך של סוכנות הביון האמריקאית הציג רעיון שנשמע כמו מדע בדיוני: להיכנס למנהרה בחלל ולצאת במקום רחוק מאוד. המסמך נכתב בשנת 2010, ובחן איך מעבר כזה עשוי לעבוד לפי חוקי הפיזיקה.
לפי הרעיון, נוסעים יכולים לעבור מרחק עצום בזמן קצר. אבל כדי שהמנהרה תישאר פתוחה, היא זקוקה לחומר חריג. המסמך מצביע על השפעה זעירה שנראתה במעבדה — ועדיין אין דרך ידועה להפוך אותה לכמות שתספיק למעבר גדול.
קיצור דרך לפי חוקי הפיזיקה
המסמך עוסק במנהרה תאורטית שמחברת בין שני מקומות רחוקים. השם המקובל שלה הוא חור תולעת: נכנסים מצד אחד ויוצאים מצד אחר, בלי לחצות את כל המרחק בחלל.
המסמך מתאר גם גרסה שנקראת שער כוכבים. יש לה פתחים שטוחים, כמו כניסות רחבות, במקום פתחים מעוגלים. לפי החישובים, מי שעובר במנהרה אינו חייב לנוע מהר יותר מהאור. מבחוץ, המסע עשוי להיראות כאילו עבר מרחק עצום בזמן קצר.
החישובים מבוססים על תורת היחסות של איינשטיין, שמתארת את הקשר בין מרחב, זמן וכבידה. המסמך טוען שהמשוואות שלה אינן שוללות את האפשרות למבנה כזה. אבל חישוב שמאפשר רעיון אינו הוכחה שאפשר לבנות אותו.
ההשפעה הזעירה במעבדה
כדי שהמנהרה לא תיסגר, היא זקוקה לאנרגיה שלילית — סוג אנרגיה חריג שהמודלים דורשים. המסמך מתאר השפעות זעירות וקצרות של אנרגיה כזאת, שנצפו בין משטחים קרובים מאוד במעבדה.
ההשפעה שנראתה שם קטנה מכדי להחזיק מנהרה שאדם או חללית יוכלו לעבור בה. המסמך מתמקד בפער הזה: בין תופעה זעירה שאפשר למדוד לבין הכמות העצומה שתידרש למעבר גדול.
מה עדיין לא ידוע
לא ידוע איך לייצר ולרכז מספיק אנרגיה שלילית, או לשמור עליה יציבה. המסמך אינו מציג ניסוי שבו נבנתה מנהרה, אלא בוחן מודלים תאורטיים והשפעות קטנות שנצפו במעבדה.
שער למקום רחוק נשאר על הדף. והמרחק בין רעיון מתמטי לבין כניסה שאפשר לעבור דרכה — עדיין עצום.
