בכירים בממשל האמריקאי החליפו מסמכים בוושינגטון על חומרים שאולי יימצאו בעקבות פעילות בחלל. הם ניסו להחליט מי יקבל אותם, מי יבדוק אותם ומה ייאמר לציבור.
הדיונים עסקו בחומרים הקשורים לפעילות חלל של ארצות הברית ושל מדינות אחרות. לא מדובר בהכרח בחומרים שכבר נמצאו: הבכירים ניסו לקבוע מראש מה לעשות אם יימצאו. במקביל, הם תכננו איך להסביר את הטיפול בהם לציבור.
מי יקבל את החומרים?
לפי אחת ההצעות, הפנטגון — משרד ההגנה האמריקאי — יקבל חומרים הקשורים למשימה או לציוד אמריקאיים. הוא גם יבדוק אותם ויחליט מה לעשות בהם.
חומרים הקשורים לפעילות של מדינה אחרת היו אמורים לעבור לפנטגון או לנאס״א, סוכנות החלל האמריקאית, לפי הנסיבות. אם יימצאו מחוץ לארצות הברית, משרד החוץ נועד לתאם עם המדינה שבה נמצאו כדי להשיג גישה אליהם.
הודעה אחת, תוכנית נוספת
בטיוטות הודעות לציבור הציעו להציג את נאס״א כגוף שישמור את החומרים הקשורים לפעילות חלל זרה. כך תוארה הדרך שבה הממשל יטפל בהם, אם יגיעו לידיו.
אבל בהתכתבויות הפרטיות דיברו גם על תוכנית לנתח את החומרים וללמוד מהם דברים שימושיים מבחינה טכנולוגית. כלומר, ההודעות לציבור תיארו שמירה, בעוד שבתוך הממשל דנו גם בבדיקה שלהם.
כמעט שנתיים בלי החלטה
הבכירים החליפו טיוטות ושינו את ההצעות במשך כמעט שנתיים. למשל, כשלא היה ברור מאיזו מדינה הגיע חומר, טיוטות שונות הציעו להעביר את האחריות לפנטגון או לנאס״א. גם אחרי הדיונים, לא נקבעה מדיניות מוסכמת.
מה עדיין לא ידוע
לא ידוע אם החומרים אכן נמצאו, או איזו מדיניות הייתה נקבעת במקרה כזה. המסמכים מתארים דיונים ותוכניות, לא איסוף או בדיקה בפועל.
נאס״א בתפקיד השומרת, ובמקביל תוכנית ללמוד מה אפשר לגלות בתוך החומרים.
