מסמך שנכתב עבור סוכנות המודיעין של משרד ההגנה האמריקאי הציע דרך חריגה להניע חללית: פיצוצים זעירים שידחפו אותה שוב ושוב. הרעיון נועד לאפשר לבני אדם להגיע לאזורים רחוקים במערכת השמש.
החללית לא אמורה להישען על מנוע רגיל. בכל פיצוץ, חומר לוהט ייזרק ממנה לכיוון אחד וידחוף אותה לכיוון השני. במקום לוח גדול שיספוג את הפיצוצים, ההצעה משתמשת בשדה מגנטי כדי להסיט את החומר. אבל איך כוח בלתי נראה יכול לעשות את זה?
במקום לוח: שדה מגנטי
המסמך, משנת 2010, מציע להשתמש בדאוטריום — סוג של מימן. חלקיקים של החומר אמורים להתחבר בתהליך שנקרא היתוך, ולשחרר אנרגיה בפיצוצים קטנים. הפיצוצים החוזרים הם שיספקו לחללית את הדחיפה.
בהצעות קודמות להנעה בפיצוצים, לוח גדול היה אמור לספוג כל פיצוץ ולדחוף את החללית. כאן, שדה מגנטי אמור למלא את תפקיד הלוח. זה לא משטח שאפשר לראות: לפי הרעיון, הוא יפעל כמו מחסום ויפנה את החומר הלוהט שנוצר בפיצוץ. כשהחומר ייזרק לכיוון אחד, החללית תנוע לכיוון ההפוך.
קרן שאמורה להצית את הפיצוצים
כדי להפעיל את הפיצוצים, המסמך בוחן שימוש בקרן של חלקיקים טעונים — חלקיקים בעלי מטען חשמלי. הקרן אמורה לפגוע בחומר ולהצית את התהליך. איור במסמך מציג מתקן ענק שנועד ליצור אותה: אורכו כקילומטר וחצי.
המתקן הוא חלק מהרעיון שעל הנייר, ולא תיאור של ציוד שנבנה. גם הקרן וגם השדה המגנטי אמורים לאפשר את ההנעה, אבל השיטה נשענת על רעיונות הנדסיים שטרם הוכחו.
מה עדיין לא ידוע
לא ידוע אם אפשר להצית פיצוצי היתוך קטנים בדרך שהמסמך מציע, או לבנות מתקן שיתמוך בכך. המסמך מציג בדיקה תאורטית של רעיון, ולא טכנולוגיה שכבר קרובה לשימוש.
על הנייר, פיצוץ זעיר אחד דוחף את החללית — ואז מגיע הבא.
