בפגישה בוושינגטון במאי 1963 הציגו לאיש נאס״א הצעה חריגה. היא עסקה בשברי לוויינים אמריקאיים וסובייטיים שעלולים ליפול במדינות זרות.
הפקידים רצו להחזיר חלק מהשברים בגלוי, ולאסוף אחרים בחשאי. כך, החזרת רכוש למדינה אחרת הייתה יכולה להסתיר ניסיון להשיג מידע על הטכנולוגיה שלה.
נאס״א בתפקיד חשאי
הפרטים מופיעים בתזכיר פנימי של גוף אמריקאי שתיאם את מדיניות החלל. לפי התזכיר, משרד החוץ ומשרד המלחמה ביקשו להשתמש במעמדה של נאס״א כסוכנות חלל אזרחית. נאס״א הייתה אמורה לסייע באיסוף ציוד רגיש שנפל מחוץ לארצות הברית.
הרעיון נשען על שני מסלולים. חלקים שלא נחשבו רגישים יוחזרו בפומבי למדינה שממנה הגיעו. ציוד שעשוי לחשוף טכנולוגיה ייאסף בדיסקרטיות. כך קיוו הפקידים ללמוד על טכנולוגיה של מדינות יריבות, ובה בעת להגן על הטכנולוגיה האמריקאית.
בכיר נאס״א התנגד
בפגישה השתתף ארנולד פרוטקין, מנהל התוכניות הבינלאומיות בנאס״א. בתזכיר מתוארת תגובתו להצעה כשלילית מאוד. התוכנית גם נועדה לשמור על יחסים טובים עם מדינות אחרות: החזרת חלק מהשברים בפומבי הייתה יכולה לסייע בכך, בזמן שאיסוף המידע נשאר מוסתר.
אבל התזכיר אינו מפרט מה בדיוק אמר פרוטקין, או מה גרם לו להתנגד. הפער הזה בולט במיוחד מול ההצעה המפורטת שהונחה לפניו: נאס״א הייתה אמורה לסייע במשימה חשאית, אף שהיא סוכנות אזרחית ומדעית.
מה עדיין לא ידוע
התזכיר מתאר דיון והצעה, ולא מבצע שהתרחש. לא ידוע אם ההצעה התקבלה, אם נאספו שברים בעקבותיה, או אם בהמשך נחשף מידע נוסף על ההתנגדות של פרוטקין.
שבר חלל יכול להיראות כמו פסולת. אבל בידיים הלא נכונות, הוא עשוי לחשוף סוד של מדינה.
