מתקן ניסיוני ניסה להחזיק חלקיקים זעירים בעזרת חשמל. המטרה הייתה לגרום להם להתמזג ולבדוק אם כך אפשר להפיק אנרגיה.
זו דרך שונה משיטות מוכרות יותר, שמשתמשות במגנטים או בלייזרים. אבל הניסויים לא התקרבו לייצור חשמל: הם הפיקו פי מאות פחות אנרגיה מהכמות הדרושה לאיזון. במקום תחנת כוח, השימוש המעשי הקרוב יותר עשוי להיות במעבדה.
חשמל במקום מגנטים
דו״ח טכני סקר את הרעיון ואת הניסויים שכבר נעשו. בשיטה הזאת, שדות חשמליים מחזיקים חלקיקים בעלי מטען חשמלי, שנקראים יונים. אחר כך מנסים לגרום להם להתמזג — להתחבר ולשחרר אנרגיה.
הדו״ח לא הציג ניסוי חדש. הוא בדק את הרעיון הפיזיקלי ואת מה שנלמד מהניסויים. בניגוד לשיטות שמשתמשות בשדות מגנטיים או בקרני לייזר, כאן החשמל אמור להחזיק את החלקיקים במקום.
פער עצום עד לחשמל
כדי להגיע לאיזון, מתקן צריך להפיק לפחות את כמות האנרגיה שהוא צורך. בניסויים שנבדקו, המתקנים הפיקו פי מאות פחות מהכמות הזאת. זה לא פער קטן שאפשר לסגור בשיפור אחד: הדו״ח תיאר את הדרך להפקת חשמל מעשית כרחוקה.
הדו״ח העלה גם אפשרויות גדולות יותר, כמו שימוש בהיתוך להפקת חשמל או להנעה. אבל אלה נשארו רעיונות רחוקים, ולא תוצאות שהניסויים הראו.
מה אפשר לעשות קודם
אולי למתקנים יהיה שימוש צנוע יותר: יצירת חלקיקים למחקר. הדו״ח הציע שהם עשויים לשמש מקור קטן לנייטרונים, לפרוטונים או לקרני רנטגן. אלה יכולים לסייע בניסויים, גם בלי להפיק חשמל.
האפשרות הזאת קרובה יותר לשימוש, לפי הדו״ח, מהפקת חשמל או מהנעה. היא גם מתאימה למתקנים קטנים שמשמשים למחקר, במקום לדרוש תחנת כוח.
מה עדיין לא ידוע
הדו״ח לא פתר את הקשיים בהחזקת החלקיקים, את אובדנם, את הנזק לחלקים במתקן או את הקושי להגדיל אותו. אין בו מספר מדויק שמתאר את הפער בכל ניסוי, אלא קביעה שהם היו רחוקים מאוד מאיזון.
כרגע, הרעיון עשוי לעזור לחוקרים לפני שיוכל להאיר בית. במעבדה, החלקיקים עדיין מוחזקים במקום — לא כדי להפעיל שקע, אלא כדי ללמוד מה אפשר לעשות איתם.
