בבוסטון, במרץ 1952, קפטן אדוארד רופלט סיפר על בדיקה של חיל האוויר האמריקאי. אנשי החיל עברו מחדש על מאות דיווחים על דברים שנראו בשמים. חלק מהאנשים שתיארו אותם היו טייסים ואנשי צבא.
אחד הדיווחים הגיע מאזור מחנה הוד בטקסס. אנשים ראו שם אורות מוזרים, אך גם אחרי הבדיקה לא הצליחו לקבוע מה היו. וזה לא היה המקרה היחיד: כחמישית מכ־800 דיווחים נותרו בלי הסבר, אף שנבדקו מבחינה טכנית.
אורות שהופיעו ולא זוהו
רופלט הציג מפה של הדיווחים שהגיעו לחיל האוויר. באזור מחנה הוד הופיע ריכוז של דיווחים על אורות חריגים, שהתרחשו כשנתיים קודם לכן. הוא תיאר אותם כמקרה מיוחד, וציין שלא הצליחו לקבוע בדיוק מה היו האורות.
במפה הופיעו גם ריכוזי דיווחים באזור אלבקרקי ובסביבת המעבדות הלאומיות באוק רידג'. אלה היו אזורים שבהם נמצאו מתקנים רגישים. המפה הראתה היכן אנשים דיווחו על דברים בשמים, אך לא סיפקה להם הסבר.
גם טייסים ואנשי צבא דיווחו
חיל האוויר בחן כ־800 דיווחים שהצטברו לאורך השנים. כחמישית מהם נראו בעיני הבודקים אמינים, אבל המידע לא הספיק כדי להגיע למסקנה. בין המדווחים היו אנשי צבא, טייסים של חברות תעופה ואנשים בעלי ניסיון טכני.
הדיווחים המשיכו להגיע גם כשהעיתונים כבר כמעט לא עסקו בנושא. לכן, אמר רופלט, לא היה אפשר להסביר את כולם כהשפעה של פרסום או התרגשות ציבורית. דיווחים של אנשים מנוסים עדיין לא סיפרו מה בדיוק נראה בשמים.
חיל האוויר ארגן את הבדיקה מחדש
אחרי בדיקה קודמת, חיל האוויר הפסיק להתייחס לנושא כפרויקט מיוחד. משנת 1949 הוא טיפל בדיווחים כחלק מעבודת המודיעין הרגילה שלו. בסביבות אוקטובר 1951 החליט החיל לבדוק מחדש את החומר ולסדר את הדיווחים כך שיוכל להשוות ביניהם.
מה עדיין לא ידוע
רופלט אמר שלא נמצאה ראיה מכרעת שתסביר מה היו הדברים או מאין הגיעו. טעות בזיהוי של דברים רגילים, כמו מטוסים או בלונים, נשארה הסבר אפשרי, אך לא פתרה את כל הדיווחים.
על המפה הופיעו נקודות ליד מתקנים רגישים. אבל שום נקודה לא יכלה לספר מה ראו האנשים.
