בפברואר 1949 הגיעו לצבא האמריקאי כמה דיווחים ברדיו על צלחות מעופפות. בעקבותיהם ביקש הצבא לבדוק את התופעה. הוא רצה לברר אם מקור הדיווחים בתופעות טבע, או בפעילות של מדינה זרה.
זו לא הייתה רק בדיקה של מה אנשים סיפרו ששמעו או ראו. הצבא ביקש לבדוק אם יש מאחורי הדיווחים מעורבות של מדינה אחרת. כמה שבועות אחר כך כבר הייתה בידיו הערכה — ואז נוספה לה בקשה חדשה, בעקבות שידור של שדרן מוכר.
מה הסתתר מאחורי הדיווחים?
בפברואר פנה אגף בצבא שהיה אחראי לתכנון ולמבצעים אל אגף המודיעין, הגוף שבדק את הדיווחים. הוא ביקש ממנו להעריך את תופעת הצלחות המעופפות ולבדוק אם אפשר לקשר את מקורן לפעילות של מדינה זרה.
במרץ העביר אגף המודיעין את ההערכה לצבא. לפי סיכום צבאי מאפריל, המחקר מצא שבמקרים שנבדקו לא הייתה מעורבות של מדינה זרה. זו הייתה תשובה לשאלה שהצבא הציב לבדיקה. המסמך לא מספר מה ראו האנשים שדיווחו, ואינו קובע מה גרם לכל מקרה.
שידור שהוביל לבדיקה נוספת
באפריל עסק הצבא שוב בצלחות המעופפות, הפעם בעקבות שידור של וולטר וינצ'ל. השדרן דיבר עליהן בשידור, והצבא ביקש מאגף המודיעין לבדוק אם דבריו מדויקים.
המסמך מתעד את הבקשה לבדוק את השידור, אך לא מפרט מה וינצ'ל אמר. הוא גם לא מוסר מה הייתה תשובת אגף המודיעין. לכן אי אפשר לדעת מהבדיקה המתועדת אם השידור שינה את הערכת הצבא.
מה עדיין לא ידוע
המסמך אינו מתאר מה נראו הצלחות המעופפות בכל אחד מהמקרים, או מה גרם להן. הוא גם אינו מציג הסבר טבעי מסוים; הוא רק מתעד את הבדיקה ואת מסקנתה לגבי מעורבות של מדינה זרה.
הדיווחים הגיעו ברדיו. מה בדיוק ראו האנשים — נשאר מחוץ לתמונה.
