מפקדים בחיל האוויר האמריקאי קיבלו דיווחים על עצמים בשמיים. בספטמבר 1947 הם בחנו את העדויות וניסו להבין מה ראו האנשים שדיווחו עליהן.
המפקדים הגיעו למסקנה שהדיווחים מתארים תופעה ממשית, ולא דמיון או סיפור מומצא. אבל זה לא אומר שהם ידעו מה היו העצמים. לפי הדיווחים, הם גם נראו מתחמקים ממטוסים וממכשירים שאיתרו אותם מרחוק.
עצמים שטוחים למטה ובעלי כיפה
ההערכה התבססה על דוחות של שיחות עם עדים ועל בדיקות ראשוניות של אנשי הצבא. בדיווחים תוארו עצמים עגולים או אליפטיים, שטוחים מלמטה ובעלי כיפה למעלה.
חלק מהעדים תיארו כמה עצמים שטסו יחד במבנה מסודר. הם סיפרו שהעצמים נעו במהירות, ולעיתים ביצעו תמרונים שנראו כאילו נועדו להתחמק ממטוסים וממכ״ם — מכשיר שמאתר עצמים מרחוק.
המפקדים לא הציגו את העדויות כהוכחה לזהות העצמים. הם כתבו שהתיאורים מצביעים על משהו ממשי, אך לא קבעו מי או מה הפעיל אותו.
גם הדיווחים החדשים הדאיגו
בדצמבר כתב חיל האוויר האמריקאי שהגיעו דיווחים נוספים ממשקיפים שנחשבו מתאימים למסור תצפיות כאלה. גם הדיווחים החדשים המשיכו להדאיג את הפיקוד.
המסמך לא מסביר למה אותם משקיפים נחשבו מתאימים, או מה בדיוק ראו. הוא כן אומר שאנשי הצבא המשיכו לאסוף ולבדוק את הדיווחים. הפיקוד גם ביקש לקדם בדיקה מסודרת של התופעה.
מה עדיין לא ידוע
המסמכים לא מזהים את העצמים, ולא מתארים שברים שנמצאו והוכיחו את קיומם. הפיקוד העלה אפשרות שחלק מהדיווחים נבעו ממטאורים — פיסות סלע או אבק שנשרפות ונראות בשמיים.
נשארו תיאורים של עצמים שטסו יחד ונראו מתחמקים. הצבא האמין שיש בדיווחים משהו ממשי, אבל לא היה לו שבר אחד שיסביר מה ראו העדים.
