חמישה ימים בינואר, ועשרים שנה של תיקים

הסרט שצולם, והמסקנה שבוטלה

אחד הרגעים החדים בתיק נוגע לסרט שצולם ב-2 ביולי 1952 בטרמונטון, יוטה. כ-1,600 פריימים בצבע, שמעבדת פענוח התצלומים של חיל הים השקיעה בניתוחם כאלף שעות עבודה. המסקנה שלהם: העצמים אינם ציפורים, אינם בלונים ואינם מטוסים, אלא "מאירים מעצמם".

וועדת רוברטסון דחתה את המסקנה הזו. לדעת המדענים, מדובר ככל הנראה בשחפים שמחזירים את אור השמש. אפשר לקרוא את זה כפיכחון, ואפשר לקרוא את זה כעקשנות. בשני המקרים זה ממחיש את עמדת הוועדה: כשמומחה אחד אומר "לא ידוע", ומומחה אחר אומר "ציפורים", הוועדה בחרה בהסבר הארצי.

ארבעת אלפים דיווחים, וטור אחד שלא נסגר

שנתיים לאחר מכן, ב-1955, יצא "דו"ח מיוחד מס' 14" של מרכז המודיעין הטכני של חיל האוויר בבסיס רייט-פטרסון. זה היה הניסיון הסטטיסטי הגדול: כ-4,000 דיווחים שהתקבלו בין 1947 לסוף 1952 הומרו לכרטיסי ניקוב של IBM, מוינו לקטגוריות (בלון, מטוס, גרם שמיים, אחר, מידע לא מספיק, ולא ידוע), שורטטו בגרפים ונבחנו במבחני חי-בריבוע.

המסקנה הרשמית הייתה ספקנית: "לא סביר בעליל" שהדיווחים מייצגים התפתחויות טכנולוגיות מעבר לידע המדעי של אותם ימים, ובשום מקרה לא נמצאה ראיה פיזית תקפה. ובכל זאת, גם בתוך הדו"ח הזה נשאר טור אחד שלא נסגר: מתוך 2,199 תצפיות על עצמים, 474 נותרו מסווגות כ"לא ידועות" גם לאחר הערכה קפדנית. זה 21.5 אחוזים.

זו הסתייגות יוצאת דופן. מי שכתב את הדו"ח טרח לומר שהחומר עצמו הוא בעדויות סובייקטיביות, לא במדידות. אפשר לבנות על זה ספקנות, ואפשר לבנות על זה ענווה. שתי הקריאות לגיטימיות, ושתיהן עדיפות על ביטחון מופרז.

ההסבר הכי פרוזאי, ולכן הכי חשוב

ואז מגיע התיק שמיישב חלק גדול מהתעלומה בצורה שקטה. ההיסטוריה הפנימית של ה-CIA על תוכניות הריגול בגובה רב, מטוס ה-U-2 ומטוס OXCART, נכתבה ב-1992 בידי גרגורי פדלו ודונלד ולצנבך. בתוכן העניינים ובמפתח שלה מופיע פרק ייעודי בשם "מטוסי U-2, עצמים בלתי מזוהים ומבצע BLUE BOOK", עמוד 72.

הקשר הזה ידוע: טיסות הריגול בגובה של מעל 20 קילומטר, בשנים שבהן אזרחים לא העלו על דעתם שמשהו טס כל כך גבוה, יצרו נצנוצים ועקבות שדווחו כעצמים בלתי מזוהים. במילים אחרות, חלק מ"הצלחות" היו מטוס ריגול אמריקאי סודי ביותר, שאי אפשר היה להסביר לציבור מבלי לחשוף אותו.

כאן צריך הגינות: בעותק שנמצא בידינו הופיעו רק העמודים הראשונים והנספחים, וגוף הפרק עצמו אינו כלול בו. כלומר, הקישור מתועד בכותרת הפרק ובמפתח, אבל את הנוסח המלא צריך לחלץ מהמקור. ובכל זאת, עצם קיומו של פרק כזה בהיסטוריה הרשמית של הסוכנות אומר משהו: ה-CIA עצמו תלה חלק מהמראות באוויר במטוסים שלו.

זה לא הופך כל דיווח לטיסת U-2. זה כן מזכיר שלפני שמחפשים הסבר רחוק, כדאי לבדוק את הקרוב.

הצד השני של המסך

שני התיקים האחרונים פותחים חלון נדיר אל המחנה הסובייטי. הראשון הוא דיווח מודיעין מ-1972, המבוסס על מכתב של עמית אמריקאי ששב מכנס על מקור החיים בירוואן, ארמניה. רוב המסמך עוסק במאמר אסטרופיזי ספקולטיבי של הפיזיקאים ניקולאי קרדשב ואנדריי סחרוב על קריסת מסה טעונה במרחב. אבל בשוליו מופיעה הערה: חבר בוועדה סובייטית שהוקמה לחקור "תופעות חריגות, כלומר צלחות מעופפות", נשא הרצאה שמדענים סובייטים אחרים לא לקחו ברצינות.

האסטרונום הבכיר יוסיף שקלובסקי ניסח זאת בצורה חדה: "ועדת הצלחות המעופפות" מורכבת בעיקר מפוליטיקאים, תיאורטיקנים והיסטוריונים, ויש בה מעט מאוד כישרון מדעי, אם בכלל. כלומר, גם בברית המועצות התקיים מנגנון רשמי שעסק בנושא, וגם שם המדענים הרציניים הביטו בו בספקנות מנומסת.

התיק השני קונקרטי יותר. דיווח מודיעין המבוסס על עדות של אזרח סובייטי לשעבר מתאר את מתחם הניסויים סארי שגאן. ערב אחד בקיץ המאוחר של 1973, בזמן שהעד יצא לאוויר באמצע שידור תחרות ספורט בין קנדה לברית המועצות, הוא ראה במערב עצם או מסה ירוקה בהירה בצורת מעגל. תוך 10 עד 15 שניות התרחב המעגל, וכמה מעגלים ירוקים קונצנטריים נוצרו סביב המסה. תוך דקות הצבע נעלם. לא היה כל קול.

באותו מתחם, לפי שמועות שתועדו בדיווח, נערכו ניסויי נשק לייזר שכללו אנטנות עוצמתיות. הדיווח אינו קושר בין השניים, והעד עצמו לא ידע לומר מה ראה. אבל הצמידות הזו, בין תופעה אווירית בלתי מוסברת לבין ניסויי אנרגיה מכוונת, היא בדיוק סוג הפרט ששווה לסמן בלי למהר להסיק.

מה נשאר על השולחן

אם קוראים את ששת התיקים יחד, מצטיירת תמונה מאוזנת. ה-CIA וחיל האוויר הגיעו שוב ושוב למסקנה פרוזאית: אין איום פיזי, אין ראיה חומרית, ורבים מהמראות מתפרשים כתופעות מוכרות או כטיסות סודיות משלהם. תזכיר פנימי מדצמבר 1953 אף מתאר כיצד צמצם ה-CIA את תפקידו לניהול תיקים בלבד, ומציין ששיעור הדיווחים הבלתי פתורים עמד אז על כעשרה אחוזים.

ובכל זאת, אותם מסמכים עצמם משאירים שוליים פתוחים. עשרים ואחד אחוז שנותרו "לא ידועים" אצל מנתחים מיומנים. סרט שמעבדה מקצועית סירבה לפטור בקלות. ומעגלים ירוקים שקטים מעל מתחם נשק סובייטי.

זה אינו הסיפור של תשובה גדולה. זה הסיפור של מערכת שניסתה לסגור נושא, הצליחה ברובו, ובכל זאת השאירה אחריה כמה תיקים שבהם השם פשוט חסר. ודווקא בהם, בלי דרמה ובלי לעג, כדאי להמשיך להביט.

מקורות: דו"ח הוועדה המדעית בנושא עצמים מעופפים בלתי מזוהים (ועדת רוברטסון), 1952–1953; דו"ח מיוחד מס' 14 של פרויקט בלו בוק; היסטוריית U-2/OXCART של ה-CIA, 1992; דיווח על קרדשב וסחרוב, 1972; דיווח מתחם סארי שגאן; תזכיר מצב פרויקט העצמים הבלתי מזוהים, דצמבר 1953. פורסם מחדש בידי ה-CIA ב-12 ביוני 2026.