צוות אפולו 14 חזר לדבר על הבזקי אור בעיניים
בשיחת סיכום אחרי המשימה ביוסטון, הצוות דן באורות שאולי מתחילים דווקא בתוך העין.
בשיחת סיכום אחרי המשימה ביוסטון, הצוות דן באורות שאולי מתחילים דווקא בתוך העין.
בשיחת סיכום אחרי משימת אפולו 14, הצוות דן שוב בהבזקי אור. חלקיקים מהחלל יכולים לפגוע ברשתית ולגרום למוח לתפוס הבזק או פס אור.
לא. תיאור ההקלטה אינו מפרט מי מחברי הצוות חווה הבזקים.
הם יכולים לעבור דרך העין ולפגוע ברשתית. המוח עשוי לתפוס את הפגיעה כהבזק או כפס אור.
אחרי משימת אפולו 14, אנשי הצוות נפגשו לשיחת סיכום ביוסטון. הם והאנשים ששאלו אותם שאלות חזרו לדבר על הבזקי אור. הנושא נשמע כאילו הוא שייך למה שקורה מחוץ לחללית, אבל ההסבר המוכר מתחיל בעין.
חלקיקים שמגיעים מהחלל יכולים לעבור דרך העין ולפגוע ברשתית, השכבה שקולטת אור. המוח עשוי לפרש את הפגיעה כאור, אף שאין מול העין מקור אור נראה. כך הבזק יכול להופיע בלי שמשהו זוהר חלף בחלל.
ההקלטה מתעדת חלק משיחת סיכום המשימה. במהלכה אנשי הצוות והאנשים ששאלו אותם שאלות דנו שוב בתופעת הבזקי האור. לפי תיאור ההקלטה, זו הייתה תופעה חדשה באותה תקופה, וכיום היא מוכרת כתופעה ביולוגית — כלומר, השפעה על הגוף.
הדיון מחבר בין שני דברים שנראים רחוקים זה מזה: חלל ועין. החלקיקים מגיעים מהחלל, אבל תחושת האור יכולה להיווצר כשהם פוגעים ברשתית. לכן הבזק אינו חייב להעיד על אור שמגיע מבחוץ.
החלקיקים האלה נקראים קרניים קוסמיות. זהו שם לחלקיקים בעלי אנרגיה גבוהה שמגיעים מהחלל. כשהם עוברים דרך העין ופוגעים ברשתית, המוח עשוי לתפוס את הפגיעה כהבזק או כפס אור.
הרשתית היא שכבה בתוך העין שקולטת אור. בדרך כלל היא עוזרת לנו לראות אור שמגיע ממקור חיצוני. במקרה שמתואר כאן, הפגיעה עצמה יכולה ליצור תחושת אור. כלומר, אפשר לחוות הבזק גם בלי לראות גוף זוהר מול העין.
תיאור ההקלטה אינו מפרט מי מחברי הצוות חווה הבזקים או מה נאמר על כל מקרה. הוא מתאר את הנושא שנידון ואת ההסבר המוכר כיום: חלקיקים מהחלל פוגעים ברשתית ויוצרים תחושת אור.
לפעמים ההבזק מתחיל רחוק, בחלל, אבל האור שמרגישים נולד בתוך העין.