מסמך של משרד ההגנה האמריקאי בחן רעיון יוצא דופן: להעביר הודעות בעזרת גלי כבידה. המסמך דמיין תקשורת שיכולה להגיע למרחקים בחלל.
גלי כבידה הם שינויים זעירים שעוברים בחלל. המסמך עסק בגלים בתדירות גבוהה — כלומר, בתנודות שחוזרות פעמים רבות בזמן קצר. הוא הציע להשתמש בהם כדי להעביר אות שמכשיר אחר יוכל לקלוט. אם זה יעבוד, האות לא ייחלש בדרך כמו אות רדיו. אבל כדי שהרעיון יהפוך לתקשורת, צריך קודם למצוא דרך ליצור את הגלים ולזהות אותם.
הודעה שלא נחלשת בדרך
אות רדיו מאבד מעוצמתו כשהוא עובר מרחק. המסמך בחן אם גלי כבידה יוכלו לעקוף את המגבלה הזאת, ולשמש להעברת הודעה בין שתי נקודות.
הוא הציע כמה שימושים אפשריים: קשר מאובטח, מדידת זמן מדויקת וניווט בין כוכבי לכת. אלה לא היו שירותים שפעלו כבר אז, אלא מטרות שהטכנולוגיה הזאת אולי תוכל לשרת בעתיד.
השולח והמקלט עדיין חסרים
כדי לשלוח הודעה, צריך מכשיר שיוצר אות מתאים. בצד השני צריך מכשיר שמזהה אותו ומבין שהגיע אות. המסמך סקר רעיונות למכשירים כאלה, כולל גלאי בשם לי־בייקר.
הגלאי הוזכר כאפשרות לחלק ממערכת עתידית, ולא כמכשיר שכבר הוכיח שאפשר להעביר בעזרתו הודעות. המסמך עסק גם ברעיונות ליצירת גלים במעבדה. כך נראו שני הצדדים של האתגר: לשדר גלים מתאימים, ואז לקלוט אותם באופן אמין.
רעיון שנבדק על הנייר
זה היה מסמך סקירה של סוכנות הביון של משרד ההגנה האמריקאי. הוא אסף רעיונות והעריך כיצד מערכת תקשורת כזאת עשויה לעבוד; הוא לא תיעד ניסוי מוצלח.
מה עדיין לא ידוע
לא הוכח שאפשר ליצור במעבדה גלי כבידה מתאימים או לזהות אותם באופן אמין. לכן, האפשרויות שהמסמך תיאר נשארו בגדר רעיונות.
אם אי פעם יצליחו לבנות מערכת כזאת, הודעה תוכל לחצות את החלל בדרך שעדיין קיימת רק על הנייר.
