יועץ חלל הציע להניח בצד מריבות במקרה של מפגש

מקסוול האנטר ישב וכתב מזכר על מפגש עם חיים תבוניים בחלל. הוא עבד בצוות של מועצת החלל בבית הלבן, וכתב לאיש במשרד החוץ האמריקאי. השאלה שלו הייתה פשוטה: מה תעשה ארצות הברית אם תגלה יצורים חושבים מחוץ לכדור הארץ?

המזכר נכתב ב־1963 ופורסם לציבור ב־2026. האנטר לא טען שמבקרים כאלה כבר הגיעו. הוא ניסה לדמיין איך ההחלטות של ארצות הברית ישתנו לפי היכולת שלהם — והציע שבני האדם יניחו בצד את המריבות ביניהם.

שלוש דרכים להגיע

האנטר תיאר שלוש אפשרויות. חיים תבוניים יכולים להיות בכוכב לכת במערכת השמש שלנו, כמו מאדים. מבקרים יכולים להגיע ממערכת אחרת, סביב כוכב רחוק. או שהם יוכלו לנוע מהר יותר מהאור — דבר שהמדע של זמנו לא ידע להסביר.

האפשרות האחרונה הדאיגה אותו במיוחד. אם יפגשו יצורים כאלה, כתב, ארצות הברית צריכה להזדרז במשא ומתן. יכולת לנוע מהר מהאור, הסביר, הייתה מעידה על הבנה ושליטה בטבע שעולות בהרבה על הידע האנושי.

קודם להבין מה הם מסוגלים לעשות

גם בלי מהירות כזאת, האנטר חשב שצריך לברר במהירות באיזו טכנולוגיה המבקרים משתמשים. האם הם טסים בעזרת מנועים שמפיקים כוח מחומרים רגילים, או בעזרת אנרגיה מהאטום? אולי הידע שלהם בטבע מתקדם עוד יותר.

התשובה, כתב, תשפיע מאוד על מדיניות ארצות הברית. מפגש עם מבקרים בעלי יכולת מוגבלת לא יהיה דומה למפגש עם מי שמבינים את חוקי הטבע טוב בהרבה מבני האדם.

בעיה גדולה יותר מהמריבות שלנו

להאנטר הייתה גם הצעה לכל בני האדם: אם ייווצר מפגש, להניח מיד בצד את המריבות ביניהם. אפילו אם ימצאו רק מבקרים בעלי יכולת מוגבלת, או שברים שנותרו ממשלחת בין כוכבים, הוא חשב שהמפגש ייתן לאנושות בעיה גדולה יותר מאלה שיצרה לעצמה.

מה עדיין לא ידוע

לא ידוע אם יש חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ, או אם אי פעם יהיה מפגש. המזכר אומר שהמדענים ראו מפגש במערכת השמש כבלתי סביר, אך האנטר חשב שלא נכון להתייחס לאפשרות כאילו היא בלתי אפשרית.

בינתיים, ההצעה שלו נשארת על הנייר: אם יגיעו מבקרים, אולי זו תהיה הפעם הראשונה שבה לאנושות יהיה אויב משותף.