ביולי 1952 צילם דלברט ניוהאוס סרט ליד טרמונטון, עיירה ביוטה. הוא שירת בחיל הים האמריקאי ועבד כצלם. בהמשך, הסרט שצילם הפך לנושא של חקירת חיל האוויר.
הפרט המפתיע הוא שהסיפור מופיע דווקא ברישום השירות של ניוהאוס, ולא בתיאור מפורט של הסרט. האיש שמאחורי המצלמה היה צלם מנוסה, והצילום שלו הגיע לבדיקה במסגרת תוכנית שחקרה דברים שנראו בשמים ולא זוהו.
הצלם שמאחורי המצלמה
ניוהאוס צילם במצלמת 16 מ״מ, ששימשה לצילום סרטי קולנוע. צילום לא היה עיסוק צדדי שלו: במהלך שירותו בחיל הים הוא עבד כצלם וצבר ניסיון בעבודות צילום והדמיה.
חוקרי חיל האוויר תיארו אותו כצלם מומחה, בזכות הניסיון שרכש בשירות. זה מעניק לסיפור פרט חשוב: מי שצילם את הסרט הכיר היטב את עבודת המצלמה. אבל אין בכך תשובה לשאלה מה בדיוק תועד.
הסרט מגיע לחיל האוויר
הסרט נבדק במסגרת ״הספר הכחול״, תוכנית של חיל האוויר האמריקאי שפעלה משנת 1952 עד 1969. התוכנית ניסתה להבין מה טיבן ומקורן של תופעות שנראו באוויר ולא זוהו.
כך נפגשו שני מסלולים צבאיים שונים: צלם של חיל הים תיעד סרט, וחוקרי חיל האוויר בדקו אותו. הפרטים האלה מופיעים ברישום השירות של ניוהאוס, לצד מידע על תפקידיו והכשרתו. החיבור בין רישום אישי לבין חקירה של סרט הופך את המסמך לחלון קטן אל הדרך שבה הצבא תיעד גם מקרים חריגים.
מה עדיין לא ידוע
הרישום אינו מתאר מה מופיע בסרט או מה הייתה מסקנת החוקרים. הוא גם אינו מציין הסבר שגרתי לתופעה, ואין בו מידע שמאפשר לדעת אם הסרט זמין לצפייה.
נשארת תמונה אחת: איש חיל הים מאחורי מצלמה, וסרט שמגיע לשולחן של חיל האוויר.
