שוטר נסע עם אשתו בכביש ליד טרמונטון, ביוטה. אשתו הבחינה בקבוצת עצמים בשמים. השוטר תיאר אותם כקבוצה שנעה יחד, במבנה לא מסודר.
חיל האוויר האמריקאי בדק את הסרט כדי להבין אם העצמים היו בלונים. רוב הבודקים חשבו שהתנועה מתאימה להסבר הזה. אבל נציג של יצרנית הבלונים ראה באור ובתנועה סיבה לפקפק בו.
הסרט נראה כמו בלונים
בדצמבר 1952 פנו חוקרי חיל האוויר ליצרנית הבלונים היחידה שהכירו אז. הם ביקשו לבדוק אם שחרור בלונים באזור יכול להסביר את הסרט. בהמשך צפו בו אנשי חיל האוויר, מומחי בלונים ונציגים של החברה.
רוב הקבוצה חשבה שהעצמים דומים לבלונים שטוחים שהיו בשימוש באותה תקופה. גם תנועתם נראתה מתאימה להסבר: הקבוצה נעה יחד, אף שהמבנה שלה לא היה מסודר.
נציג אחד לא השתכנע
נציג של יצרנית הבלונים חשב שהעצמים בהירים מדי, ונראו כאילו הם משנים כיוון מהר מדי. כך אותו סרט הוביל לשתי מסקנות שונות: לרוב הבודקים העצמים נראו כמו בלונים, אבל הנציג חשב שהאור והתנועה לא מתאימים.
הבודקים גם הטילו ספק בחישובי מהירות קודמים. הם התבססו על הנחה שלא נבדקה: שהמצלמה נשארה יציבה בזמן הצילום. בסרט אין עצמים מוכרים שאפשר להשוות אליהם, ולכן אי אפשר להעריך ממנו את המרחק, הגודל או המהירות.
מה עדיין לא ידוע
ניסיונות למצוא שחרור בלונים באזור טרמונטון לא הצליחו, והסרט לא הוכיח מה היו העצמים. החוקרים בדקו גם אפשרות של ציפורי ים, משום שסרטים דומים הראו אותן כנקודות אור בתנאים דומים. בהערכות מאוחרות יותר, חיל האוויר העדיף את ההסבר הזה.
בסרט, האורות נשארים נקודות קטנות בשמים. אין בו דבר שיגלה כמה רחוק הם היו — או מה בדיוק רואים.
