אנליסטים במרכז של חיל הים האמריקאי צפו בסרט שצולם ביוטה. על המסך הופיעו אורות כחולים־לבנים. לפעמים שניים מהם נראו כאור אחד, ואז שוב כשניים.
הדפוס חזר בערך בכל 25 תמונות בסרט. האנליסטים סימנו את מיקום האורות לאורך הסרט, וניסו להבין מה גרם להם להיראות כך. החישובים שלהם הצביעו על תנועה שלא התאימה להסברים שבדקו.
מה רואים בסרט?
חיל האוויר ביקש מחיל הים לנתח סרט צבעוני שצולם ביולי 1952. האנליסטים חילקו אותו לשלושה חלקים, כדי לבחון את האורות בכל חלק בנפרד. הם זיהו שלוש קבוצות ברורות. הגודל והבהירות של האורות השתנו במהלך הסרט.
כך תיאר המרכז את תהליך הבדיקה: האנליסטים סימנו את מיקומי האורות בתמונות מתוך הסרט. תמונה אחת מתוך סרט נקראת פריים. כשבדקו את מיקומן של שתי נקודות אור, הן נראו מתקרבות, נפגשות ונראות כאור אחד. בהמשך הן שוב נראו כשתי נקודות. התנועה החוזרת הופיעה בערך בכל 25 פריימים.
איך נוצרו החישובים?
האנליסטים השוו בין מיקומי האורות בתמונות שונות. מתוך השינוי במיקום הם חישבו את מהירות התנועה ואת התאוצה — כלומר, שינוי במהירות או בכיוון. לפי החישובים, התנועה הייתה מהירה ומשתנה מכדי להתאים לבלונים, לציפורים או למטוסים.
הם בדקו גם אם מדובר באור שהוחזר ממשטח מבריק, כמו בלון, או באור שהשתקף באוויר. אפשרות אחרת הייתה שהאורות עצמם היו מקורות אור. ההסברים האלה לא פתרו את הפער בין מה שנראה בסרט לבין התנועה שחושבה. לכן המליצו האנליסטים על בדיקה מקיפה יותר.
מה עדיין לא ידוע
לא ידוע מה יצר את האורות, וגם לא ברור אם החישובים שיקפו את תנועתם בפועל. האנליסטים ציינו שהבדיקה הייתה מוגבלת, בין השאר בגלל מחסור בכסף ובאנשי צוות.
בסרט, שתי נקודות אור נפגשות שוב ושוב — ובכל פעם חוזרות להיפרד.
