ב־18 בפברואר 1948 חצה עצם בהיר את השמים מעל נורקאטור שבקנזס. הוא התפוצץ, ואחריו נשמעו עוד כמה פיצוצים קטנים. אנשים באוקלהומה, ניו מקסיקו, קולורדו ונברסקה ראו אותו גם כן.
עדים תיארו אותו בדרכים שונות: יש שחשבו שראו מטוס נופל, ואחרים ראו כדור אש. שובל עשן כחול־לבן נשאר בשמים כשעה. ואז נמצאו בשדה אבנים שנתנו כיוון ברור למה שהתפוצץ.
העשן נשאר שעה
צלם חובב בשם דואן פריי צילם את שובל העשן כארבע דקות אחרי הפיצוץ. לפי תיאור האירוע של חיל האוויר האמריקאי, התמונה הראתה את השובל שהותיר העצם שהתפוצץ.
האבנים שינו את התמונה
ב־21 באפריל החלו למצוא שברי סלע קטנים. בהמשך, סימן באדמה בשדה תלתן הוביל לחפירה. מתחת לקרקע נמצאה אבן גדולה, שמשקלה כ־50 קילוגרם. היא הייתה קבורה בעומק של כחצי מטר.
המסמך מתאר את האבן כסוג נדיר של מטאוריט — שבר סלע מהחלל שהגיע לקרקע. הוא אף מציין שהאבן עלולה להתפורר במהירות. מי שכתב לצבא ראה בממצאים הוכחה לכך שכדור האש היה מטאור.
מכתב הציע מסלול לירח
אדם בשם נורמן מרקהאם לא הסתפק בהסבר הזה. במכתב לצבא הוא הציע שאולי העצם היה רקטה בדרכה לירח. הוא הסתמך על כיווני התנועה שתוארו ועל רעיונות לגבי הדרך שבה רקטה עשויה להיראות לפני פיצוץ. הוא אף הציע שהעצם נראה תחילה כשובל עשן, אחר כך ככדור אש, ולבסוף התפוצץ.
מה עדיין לא ידוע
המסמך מתאר את האבנים שנמצאו כראיה לכך שמדובר במטאור, ואף מזהה את האבן הגדולה כסוג מסוים של מטאוריט. הוא לא מציין מאין בדיוק הגיע הסלע בחלל, ומכתב הרקטה לירח נשאר השערה של הכותב.
בשדה התלתן, מתחת לאדמה, חיכתה אבן כבדה להסבר.
