חיל האוויר ביקש לחשב לאן טיל עלול ליפול אחרי תקלה
חוקרים בדקו תקלות נדירות, ודימו לאן טיל שיגור עלול להגיע.
חוקרים בדקו תקלות נדירות, ודימו לאן טיל שיגור עלול להגיע.
חוקרים השתמשו ברישומי שיגורים ובתקלות מדומות כדי להעריך היכן טיל עלול לפגוע אחרי תקלה. הם כיוונו שני ערכים בחישוב לפי הפגיעות המדומות.
ארצות הברית
עמוד 1
ארצות הברית
עמוד 1
ארצות הברית
עמוד 88
ארצות הברית
עמוד 6
ארצות הברית
עמוד 6
פלורידה, ארצות הברית
עמוד 1
קליפורניה, ארצות הברית
עמוד 3
ארצות הברית
עמוד 15
ארצות הברית
עמוד 86
לא. הוא מתאר שיטה לחישוב סיכונים, ולא שיגור מסוים שהסתיים בסטייה.
הם קבעו באיזה קצב הערכת הפגיעות נחלשת כשהפגיעה מתרחקת וכשהטיל סוטה יותר ממסלולו.
מה יקרה אם תקלה תשלח טיל שיגור הרחק ממסלולו? בדוח שהוכן לחיל האוויר האמריקאי, חוקרים ניסו לחשב היכן הוא עלול לפגוע.
רוב התקלות מובילות לפגיעות קרובות למסלול הטיסה. אבל תקלות נדירות עלולות לגרום לטיל לסטות ממנו במידה ניכרת. בלי לכלול גם את האפשרות הזאת, חישוב הסיכון אינו שלם.
טיל שיגור הוא הטיל שמעלה חללית או מטען לחלל. החוקרים בדקו רישומים של שיגורי אטלס, דלתא וטיטאן, ואספו מידע על תקלות ועל התנהגות הטילים כשהדברים השתבשו.
בדוח משנת 1996 הם בחנו איך אפשר להעריך את הפגיעות שעלולות להיגרם מתקלות כאלה. הם לא הסתפקו במקרים שבהם הטיל פוגע קרוב למסלול המתוכנן. המטרה הייתה לכלול גם תקלות נדירות, שעלולות לשלוח אותו רחוק יותר.
החוקרים דימו תקלות מסוימות ובדקו היכן הטיל עלול לפגוע בעקבות כל אחת מהן. כך התקבלו מקומות פגיעה אפשריים, ולא נקודה אחת בלבד.
כדי להתאים את החישוב לתוצאות המדומות, הם שינו שוב ושוב שני ערכים. הערכים קבעו באיזה קצב ההערכה של הפגיעות נחלשת כשהפגיעה מתרחקת, וכשהטיל סוטה יותר הצדה ממסלולו. החוקרים התאימו אותם עד שהתוצאות המדומות והחישוב תאמו בקירוב.
כך נוצרה דרך לתאר את הפיזור האפשרי של הפגיעות, במקום להניח שכל תקלה תסתיים ליד נתיב הטיסה. התוצאה נועדה לסייע בחישוב סיכונים, ולא לומר מראש היכן תיפול רקטה מסוימת.
הדוח אינו מתאר שיגור מסוים שהסתיים בסטייה, ואינו מציין מרחק מסוים שאליו טיל עלול להיסחף. הוא מציג שיטה לחישוב סיכונים, לצד רישומי תקלות קודמות.
על מפה, המסלול המתוכנן הוא קו אחד. החוקרים ניסו לחשב גם את האזור שמחוץ לו.