בערב קיץ של 1949 דווח על כדור אש מעל אזור סוקורו, בניו מקסיקו. למחרת בבוקר החלו חוקרים לאסוף חלקיקים מהאוויר. הם קיוו למצוא משהו שיוכל לקשור את המראה בשמיים למה שנמצא על הקרקע.
בימים שאחרי הדיווח השתנו הממצאים: תחילה הופיעו חלקיקי נחושת, ובהמשך נעשו החלקיקים הקטנים נפוצים יותר. ואז נמצאו שלוש כדוריות שנראו עגולות לגמרי. בבדיקה הן הגיבו באופן חריג לקובלט, מתכת. החוקרים לא ידעו מאין הגיעו, אבל לא נתקלו בכדוריות כאלה קודם.
האוויר נבדק אחרי כדור האש
הדיווח על כדור האש התקבל בערב 24 ביולי. בבוקר שלמחרת אספו החוקרים אוויר סמוך לסוקורו. הם העבירו אותו דרך מכשיר שלכד חלקיקים על לוח מצופה בחומר דביק.
כבר באיסוף הראשון נמצאו חלקיקים שנתנו סימן לנחושת. חלקם היו גדולים למדי, וחלקם נראו כמו גרגרים זעירים. אבל התוצאות לא חזרו על עצמן: באיסוף אחד נמצאו חלקיקי נחושת רבים, ובזה שנעשה מיד אחריו כמעט שלא נמצאו.
שלוש כדוריות והילה צהובה
באיסופים המאוחרים השתנה גודל החלקיקים שנמצאו. חלקיקים קטנים מאוד, שכמעט לא הופיעו בתחילת הבדיקות, נעשו רבים יותר. באחד האיסופים, שנערך כעבור כ־41 שעות מכדור האש, נמצאו שלוש כדוריות זעירות.
החוקרים בדקו אותן באמצעות חומר שמגיב לקובלט. אחרי טיפול באדים, הופיעה סביב כל כדורית הילה צהובה. לפי הדוח, התגובה הייתה חזקה. הכדוריות היו ברוחב של כ־12 מיקרון — בערך מאית מילימטר — ונראו עגולות לגמרי במבט מלמעלה. החוקרים כתבו שכדוריות כאלה היו חריגות מניסיונם.
מה עדיין לא ידוע
החוקרים לא הצליחו לקבוע אם חלקיקי הנחושת או הכדוריות הגיעו מכדור האש. הם כתבו שחלקיקים דומים עשויים להימצא באזור גם בלי קשר אליו, ולכן מקורם נשאר לא ברור.
שלוש הכדוריות נלכדו על לוח איסוף. הבדיקה הותירה סביבן הילות צהובות — אך לא תשובה לשאלה מאין הגיעו.
