ג'יימס טאק, פיזיקאי הקשור למעבדת לוס אלמוס, כתב מכתב וביקש מתכון להדמיית פיצוץ אטומי. הוא לא ביקש לערוך פיצוץ. הוא רצה לקבל את ההוראות ששימשו ליצור הדמיה שלו.
הסיבה לבקשה הייתה מערבולות גדולות באטמוספרה — זרמי אוויר שמסתחררים. טאק קרא עליהן בספר על חקר עב״מים, ואז ביקש את המתכון. כך ספר על תופעות בשמים הוביל פיזיקאי לבקש הוראות להדמיית פיצוץ אטומי.
הבקשה שבמכתב
במכתב, שנכתב בשנות ה־70, טאק הזכיר שיחה שהתקיימה באותו יום. בעקבות השיחה, הוא ביקש לקבל את המתכון ששימש להדמיית פיצוצים אטומיים. הוא כתב שהעניין שלו קשור למערבולות גדולות באטמוספרה, שתוארו בספר מאת אדוארד קונדון.
הבקשה ברורה, אבל הקשר בין שני הדברים נשאר מעורפל. טאק לא מפרט במכתב מה כלל המתכון, וגם לא מתאר כיצד הדמיית פיצוץ אמורה לעזור להבין זרמי אוויר מסתחררים. הוא רק מחבר בין העניין שלו במערבולות לבין הבקשה להדמיה. זה כל מה שהמכתב מספר על הסיבה לבקשה.
מה הספר הכניס לסיפור
הספר של קונדון עסק במחקר מדעי של עצמים מעופפים לא מזוהים. טאק לא כתב שהמערבולות נראו בפועל, ולא אמר שהן נגרמו מפיצוץ. הוא ציין אותן כפי שתוארו בספר, והסביר שהן קשורות לעניין שלו.
התכתובת שנשמרה כוללת גם מכתב אחר, על דוח בנושא ברקים כדוריים — תופעה שנראית כמו כדור אור. המכתב מזכיר ספר אחר על עב״מים, אך אינו מחבר אותו לבקשה של טאק. לכן הסיפור כאן נשאר סביב הבקשה שלו והמערבולות שקרא עליהן.
מה עדיין לא ידוע
לא ידוע אם טאק קיבל את המתכון, מה בדיוק הוא כלל, או אם ההדמיה עזרה לו להבין את המערבולות. חלקים מהרשומה הושחרו, והיא אינה מסבירה מה היה הקשר המעשי בין הדמיית פיצוץ לזרמי אוויר.
נשארת על הנייר בקשה חריגה: מתכון להדמיה, בעקבות מערבולות שתוארו בספר על עב״מים.
