חוקרי הצלחות המעופפות הפסיקו לדבר אחרי ביקורים

ב-1952 שמע גריי בארקר על צלחת מעופפת שלפי הסיפור נחתה ליד ביתו במערב וירג'יניה. הוא יצא לבדוק את העדויות, ופגש עדים שהיו מפוחדים ומשוכנעים במה שראו.

בארקר המשיך לחקור, ואז הבחין בדבר מוזר: חוקרים שפגש הפסיקו לפרסם ולדבר על צלחות מעופפות. הוא טען ששלושה גברים בחליפות כהות ביקרו אותם. מה קרה בביקורים האלה, ומה החוקרים גילו קודם לכן? הטקסט שעל גב ספרו מבטיח תשובות — אבל לא חושף אותן.

הסיפור התחיל ליד ביתו

צלחות מעופפות היה כינוי נפוץ לעצמים מעופפים שאנשים לא ידעו לזהות. בארקר לא התעניין בנושא לפני ששמע על הנחיתה הנטענת. אחרי שבדק את הסיפור, העדים שפגש שכנעו אותו להמשיך לחקור.

כעבור כמה שנים של קשר עם חוקרים מובילים, הוא טען שהם השתתקו, אחד אחרי השני. הם עדיין חיו במקומות שבהם גרו קודם, אך חדלו לפרסם חומר על הנושא. הם גם לא הסכימו לדבר על צלחות מעופפות או להסביר את שתיקתם.

שלושה מבקרים, בלי הסבר

לפי הטקסט, שלושה גברים בחליפות כהות הגיעו אל החוקרים. איש לא ידע מה אמרו להם. בארקר תיאר את השתיקה שבאה אחרי הביקורים, אך לא סיפק פרטים על מפגש מסוים או על תגובת חוקר מסוים.

הטקסט שעל גב הספר רומז שהחוקרים גילו דבר מה, ושאחרים ניסו להשתיק אותם בגללו. הוא מבטיח לספר על הרעיונות של בארקר לגבי מה שגילו. אבל הוא לא מפרט מה היה הגילוי, ולא מסביר למה המבקרים רצו שהחוקרים ישתקו.

מה עדיין לא ידוע

הטקסט הוא פרסום לספרו של בארקר, ולא מציג אישור עצמאי לטענותיו. הוא לא מזהה את המבקרים, לא מספר מה אמרו, ולא מגלה מה החוקרים גילו או מה הוביל לשתיקתם.

שלושה גברים נכנסו לסיפור. השאלה היא מה נשאר בחדר אחרי שיצאו.