בכנס של בוגרי האקדמיה לחיל האוויר בצרפת, טייסים לשעבר סיפרו על מפגשים עם דברים שלא זיהו בשמיים. הם עשו זאת מול קהל גדול, ולא בשיחה פרטית.
הסיפורים הובילו לבדיקה של אנשי צבא ומומחים. הם לא הכריזו מיד מה הטייסים ראו. במקום זאת, הם אספו עדויות ובדקו גם מקרים שכבר נמצא להם הסבר. מבחינתם, השאלה לא הייתה רק מה מקור הדברים, אלא גם מה צריך לעשות כשטייס נתקל במשהו שאינו מזהה.
עדויות שהגיעו מהשמיים
הכנס נערך בפברואר 1995. בעקבותיו פעלו אנשי האקדמיה הצבאית להקמת קבוצת בדיקה, בתמיכת איגוד הבוגרים שלה. הקבוצה נקראה קומטה — שם שפירושו ועדה למחקר מעמיק.
הקבוצה כללה אנשי צבא, מהנדסים ומומחים במדעי הטבע והחברה. היא בחנה עדויות של טייסים, דיווחים ממקומות שונים ומקרים שקיבלו הסבר. הדוח שלה כלל פרק של עדויות מטייסים צרפתים ופרק על מקרים ממדינות שונות.
הבעיה שמחכה בתא הטייס
מחברי הדוח טענו שהדיווחים מציבים בעיות מעשיות גם לטייסים אזרחיים וגם לטייסים צבאיים. כשאיש צוות רואה דבר שאינו מצליח לזהות, צריך דרך לבדוק את הדיווח ולהחליט כיצד לפעול. לכן, מבחינתם, לא די להתווכח על מקור התופעה.
הדוח עסק גם בדרך שבה אפשר לחקור עדויות. הוא הדגיש את חשיבות איסוף העובדות: מי ראה, מה דווח, והאם יש מקרים דומים שכבר הוסברו. הקבוצה ביקשה שהרשויות בצרפת יבדקו את המלצותיה, ושצרפת תשתף פעולה עם מדינות אחרות.
הדוח פורסם בצרפת ב-1999, לאחר שהקבוצה בחנה את הנושא. הוא הציג את ממצאיה ואת המלצותיה, ולא הסתפק בסיפוריהם של הטייסים.
מה עדיין לא ידוע
הדוח אינו מכריע מה מקורם של הדברים שעליהם דווח, ומציג אפשרויות טבעיות או מעשה ידי אדם. החומר הזמין כאן אינו מפרט מקרה מסוים של טייס, ולכן אי אפשר לתת דוגמה מדויקת למה ראה.
הטייסים סיפרו על מה שפגשו בשמיים. השאלה שנותרה לצוותים היא מה לעשות בפעם הבאה שמישהו רואה דבר שאינו מזהה.
