בשנת 2026 נסעו שני אנשים בכביש במערב ארצות הברית. בגשם ובעננים הם ראו שני אורות אדומים מעל רכס הרים, ועצרו לבדוק אותם.
האורות נעלמו, ואז הופיעו אחרים. אחד מהם נראה נמוך מאוד, ובאותו זמן אחד הנוסעים ראה זוהר יורד לערוץ יבש ונע בתוכו. כשהשניים נסעו להתקרב, האורות נעלמו. אחר כך גילו שהשעון של אחד מהם מקדים בעשרים וחמש דקות.
האורות חזרו ונעלמו
כך סיפר אחד הנוסעים ל-FBI, שחקר את האירוע. הוא הביט באורות גם דרך מכשיר שמאפשר לראות טוב יותר בחושך. בעין הם נראו לו כמו קווים אדומים קצרים, ובמכשיר — עגולים, עם הילה. האדם שהיה איתו תיאר אותם כמשולשים או כיהלומים.
אחרי כעשרים דקות האורות הראשונים נעלמו. זמן קצר אחר כך הופיע אור נוסף מעל המקום שבו עמדו. גם הוא נעלם, אחרי כעשר דקות.
מאוחר יותר הופיעו ממזרח שני אורות. הם נעו לעבר הנוסעים ועצרו. אחד מהם נראה במרחק קצר מהקרקע. בזמן שהנוסע הביט בהם, הוא הבחין בזווית העין בזוהר מאחוריו. הזוהר ירד לערוץ יבש — תעלה טבעית שבה מים זורמים לפעמים — ונע לאורכו. הוא לא הצליח לראות את מקור האור.
הם נסעו לחפש — ולא מצאו
השניים נכנסו לרכב ונסעו לצומת הקרובה, כדי לראות טוב יותר את האורות. כשהגיעו, הם כבר לא ראו אותם. הם חזרו למקום הקודם, אבל האורות לא הופיעו שוב.
השעון נשאר מהיר
אחרי החיפוש בדק הנוסע את השעה. השעון המכני שלו הקדים בעשרים וחמש דקות את הטלפון ואת שעון הרכב. הוא זכר שבדק את השעון מוקדם יותר באותו ערב, והוא הראה את השעה הנכונה. גם השעון הדיגיטלי של האדם השני התאים לטלפון ולרכב.
הנוסע סיפר שהאורות שינו כיוון ולא נעו כמו לוויינים שהכיר. הם לא השמיעו קול ולא השאירו אחריהם זנב אור.
מה עדיין לא ידוע
לא ידוע מה היו האורות או מה גרם להם להיעלם. הנוסע חשב שאולי הראייה שלו השפיעה על צורתם, ושהמכשיר יצר סביבם הילה; אין ברשומה הסבר לפער בשעון.
האורות נעלמו בחושך. השעון נשאר מהיר.
