דוח צבאי משנת 2010 בדק אם אנשים יוכלו להפעיל מכשירים בלי ללחוץ על כפתורים או להזיז ידיות. הרעיון היה לתרגם אותות מהמוח ומהגוף לפקודות. כך תיאר הדוח תחום שניסה לחבר בין אנשים למכשירים בדרך חדשה.
אפשר לדמיין מכשיר שמגיב לאות מהמוח, בלי שהמשתמש יפעיל את הבקרים בידיים. אלא שהסקירה הצביעה על פער בין הרעיון לבין שליטה מהירה ומדויקת. דווקא אותות מהשרירים עשויים היו להיות חלק מהדרך המעשית יותר.
לא רק מחשבה
הדוח בחן מערכות שמקליטות אותות מהגוף ומתרגמות אותם לפקודות שמכשיר יכול להבין. חלק מהשיטות קולטות אותות מחוץ לגוף, ואחרות כוללות חיישנים שמושתלים במוח. הסקירה בדקה גם אם האותות נקלטים היטב, כמה מהר המערכת מגיבה ועד כמה נוח להשתמש בה.
היא בחנה כמה דרכים לקלוט אותות מבחוץ. אחת מהן רושמת פעילות חשמלית דרך הראש. אחרות מבוססות על שיטות מגנטיות או על יצירת תמונות של פעילות במוח. הדוח לא הסתפק בשאלה אם אפשר לזהות אות: הוא בדק אם אפשר להפוך אותו לפקודה שימושית.
השרירים נכנסים לתמונה
לפי הדוח, בטווח הקרוב השיטות המעשיות ביותר יהיו כאלה שקולטות אותות מבחוץ, בלי ניתוח. הן עשויות להסתמך על אותות חשמליים מהשרירים וגם על אותות מהמוח. כלומר, הפקודה למכשיר לא חייבת להגיע מהמוח לבדו.
לשליטה מהירה ומדויקת יותר, הדוח הצביע על חיישנים שמושתלים במוח. כדי להעביר מידע היטב, חיישנים כאלה יצטרכו לתקשר ישירות עם תאי עצב — התאים שמעבירים מסרים במוח. פירוש הדבר שהחיישן יצטרך גם לקלוט מהם מידע וגם להעביר אליהם אותות. זו דרך מתקדמת יותר, אך גם מורכבת יותר.
מה עדיין לא ידוע
הדוח סקר את התחום ואת מגבלותיו; הוא לא הוכיח שמכשיר מסוים הופעל כך. הוא הזכיר שימושים אפשריים, אך לא נתן דוגמה למכשיר מסוים. גם אין בו מידע על מה השתנה בתחום מאז שנכתב ב-2010.
אולי יום אחד מכשיר יקבל פקודה מאות מהמוח בלבד. בינתיים, גם השרירים נשארים חלק מהסיפור.
