ב־1947 טסו הטייס אלפאוס פאוול והנווט וולטר וייט מניופאונדלנד לניו יורק. מעל האזור שמדרום לבוסטון הצביע וייט על עצם כתום, לצד המטוס ומעט מתחתיו.
פאוול לא הצליח לראות אותו מהחלון שלו. הוא פנה במטוס, ואז הבחין בעצם ברור. כעבור זמן קצר ענן הסתיר אותו, והצוות לא גילה מה ראה.
הפנייה שינתה את התמונה
וייט ראה את העצם מימין למטוס וקרא לפאוול. הטייס לא יכול היה להביט ימינה ולמטה מהחלון שלו. לכן פנה כדי לראות טוב יותר.
עכשיו ראה עצם כתום, גלילי וקהה בשני קצותיו. הוא תיאר צורה ברורה, ולא שובל גז כמו זה שמשאירות רקטה או מטוס סילון. פאוול העריך שהעצם נע במהירות של כ־260 קמ״ש, אבל לא ידע לזהות אותו.
שני תיאורים שונים
וייט תיאר עצם בצבע זהוב ובצורה אליפטית. פאוול תיאר אותו ככתום וגלילי. כשפאוול פנה, וייט איבד את העצם מעיניו. הוא לא היה בטוח שהעצם שראה היה אותו עצם שפאוול ראה: לדבריו, אילו נשאר באותו מסלול, המטוס היה מסתיר אותו.
העדויות נאספו זמן קצר אחרי הטיסה. חיל האוויר האמריקאי תיעד את ריאיון פאוול בדוח מ־1947, ובהמשך צורפו גם דבריו של וייט לתיק. התיק הרחב, שאסף דיווחים ועדויות על עצמים לא מזוהים לאורך שנים, פורסם לציבור בידי ה־FBI. הסיפור הזה מופיע בו כי שני אנשי צוות תיארו את אותו מפגש — אך לא באותה צורה.
הענן עצר את המעקב
ענן עבר בין המטוס לעצם והסתיר אותו. פאוול לא המשיך אחריו, כי המרדף היה מחייב אותו לסטות מנתיב הטיסה. המטוס המשיך בדרכו, והעצם נעלם מאחורי הענן.
מה עדיין לא ידוע
לא ידוע מה היה העצם, ואין בדוח הסבר אפשרי למה שהצוות ראה. פאוול אמר שלא נראה לו כמו בלון, מטרה שנגררת מאחורי מטוס או מכשיר למדידת מזג אוויר.
שני אנשי צוות הביטו באותו רגע בשמיים, אבל תיארו צבע וצורה שונים. הענן הסתיר את העצם לפני שהספיקו להבין מהו.
