אירוע בלתי מוסבר בחווה של Hallsville, אוהיו
בבוקר של 10 באפריל 1974, כששעון הקיץ היה רק מתחיל והשמש עדיין לא עלתה במלואה, הילד בן העשר של משפחת חקלאים מקומית חיכה לאוטובוס בית הספר בקצה הדרך. הוא היה לבד – אחותו חלתה וההורים עסוקים בעבודות השדה. האור האפור של השחר אפשר לראות את האושר, את האוטו והחווה, אך משהו אחר נמשך את מבטו מצפון.
ב‑כ‑עשר–עשרים רגל מרחק, מתחת לשמים האפורים, ראה הוא "כדור" בעל משטחים מבריקים. הכדור היה גדול יותר מסליס כדורסל, אך קטן יותר מכדור חוף, והציג אור בצבעי כתום, לבן ולבנדר שמזהיר את סביבתו. לפי תיאור העד, לא נראו נורות או עדשות – האור נבע ככל הנראה מהחומר עצמו, שהקנה לו מראה מתכתי.
הכדור לא נע במהירות; הוא החל בתנועה איטית לעבר הילד, והגיע למרחק של כ‑שלושה מטרים, כ‑שלושה מטרים מעל הקרקע. למרות הקרבה, הילד לא חש פחד – הוא פשוט המשיך להתבונן. הכדור נעצר, וניתן היה לראותו מסתובב בצורה בלתי רגילה – כאילו הוא מתגלגל בלי ציר ברור. העד אומר שהוא נצפה במשך 10‑15 דקות, אך איננו זוכר את הרגע שבו הכדור נעלם, ואף לא את הרגע שבו הוא עלה לאוטובוס.
לאחר האירוע, הילד חזר לביתו, אך זיכרון האירוע נותר חזק. הוא סיפר על כך למשפחתו, שקיבלה זאת בתגובה של "אהה, טוב". רק בעשור השני לחייו, כשפנה לחברים ולמבוגרים, חווה תגובה רגשית חזקה – רעד ובכי – שכיום לא חזר עליו. הוא שלח את העדות ל‑NUFORC כדי לתרום למאגר המידע ולבדוק אם יש עדויות דומות.
הקשר – תצפיות של כדורים מוארים נרשמו במקומות שונים בעולם, אך רובן נחשבות לתופעות בלתי מוסברות. תיאור של ילד בן עשר מוסיף מימד של פשטות ויושר, שכן אין כאן ניסיון להציג תיאור מדעי מורכב, אלא חוויה ישירה של תצפית.
מדוע זה מעניין – העדות מציגה תופעה של כדור מואר שמרחף קרוב לאדם ללא כל אינטראקציה, מתארת תנועה איטית והפעלה של אור במרחק נמוך, והקשר הרגשי של העד מדגיש את ההשפעה של אירוע כזה על זיכרון הילד לאורך זמן.
---
הדיווח הוא עד ראייה ולא אומת; אין עדויות נוספות, והפרטים מבוססים על זיכרון אישי בלבד.