ב‑22:08 בערב של 15 ספטמבר 1995, בזמן שהספינה של קו הפאסנג' של סטייטן איילנד חצתה את המים בין מנהטן לאי גוברנור, קבוצה של נוסעים חשה רעש פתאומי בצד המזרחי של הספינה. כמה אנשים קמו, צעקו והצביעו אל משהו שנראה מעל המים.
אחת הנוסעות, אישה שחיה במנהטן, החליטה לצאת אל מרפסת הנוסעים כדי להבין מה קורה. היא מתארת ש‑"החפץ היה עצום עד כדי כך שה חסם את הראייה של האי גוברנור. חלק מהנוסעים קראו לו 'עיר בתנור' – מבנה מלא באורות, קו אופק ופסלים של בניינים, כאילו היה קו אור של עיר שלמה שמרחף מעל המים."
הייחוד של האירוע נבע לא רק מהמראה המוזר, אלא גם מהשפעתו על המים: לפי העדים, המים סביב החפץ התפוצצו ויצרו קצף לבן, כאילו גלים קטנים נוצרו מהאוויר עצמו. תופעה זו נראתה כ‑"ריבוד" של המים, והייתה נראית לעין של כל הנוסעים על הספינה.
האירוע נמשך כ‑18 דקות, ובמהלך זמן זה חזרו על עצמם קריאות של תדהמה ו‑"זה לא ייאמן". לאחר שהחפץ נעלם, הנוסעים חזרו למקומותיהם, אך רבים מהם המשיכו לשוחח על המראה המוזר. האישה שהייתה עדה למקרה פנתה למרכז החירום של ניו יורק וביקשה לקבל הקלטות וידאו של האירוע. לפי דבריה, הקלטות אלו לא נמסרו לה, והן נחשבות לאבדן או למוגנות ולא זמינות לציבור.
בימים שלאחר האירוע, הנוסעת פזזה על חובתה והפיצה עלונים בתחנת הפאסנג' של סטייטן איילנד, במטרה לאסוף עדויות נוספות מאנשים שראו את החפץ. כמה מהנוסעים פנו למוקדי 911 וביקשו לקבל את הקלטות הווידאו, אך נתקלו בקשיים בקבלה.
הדיווח נרשם במאגר NUFORC (מספר 835) והוא נחשב לדיווח עד ראייה בלתי מאומת. לפי המידע הקיים, האירוע נצפה על ידי עשרות, אם לא מאות, של נוסעים, מה שמקנה לו משקל משמעותי מבחינת תיעוד תופעות בלתי מוסברות במרחב האורבני של ניו יורק.
הסיפור משקף את המורכבות של תיעוד תופעות בלתי מזוהות באזורים צפופים, כאשר העדים מרובים אך הראיות הפיזיות – וידאו או תצלומים – לעיתים חסרות או בלתי נגישות. האירוע נותר פתוח לשאלות, והקהל מוזמן לשתף במידע נוסף אם היה נוכח באותו ערב.
הקפידו להיזהר מלהסיק מסקנות סופיות על מקור החפץ – הוא עדיין נחשב לתופעה בלתי מוסברת.
