פרויקט סימן היה הניסיון הראשון של חיל האוויר האמריקאי לרכז דיווחים על צלחות מעופפות. דוחות 1948-1949 מראים מערכת צעירה שמנסה להבין מה נופל עליה.
מערכת אליאנס
הכתבה נערכה במערכת האתר על בסיס המסמכים המקוריים. הציטוטים, התאריכים והנתונים נשענים על קובצי המקור שמופיעים בהמשך העמוד.
ב-3 בדצמבר 1948, בשעה 21:30, הביט קצין במסדרון הטיסה של פיירפילד־סויסון מערבה. מן האופק הופיע אור עגול ובהיר, נע במהירות גבוהה, האט ליד מגדל הפיקוח וחזר מערבה. הוא מילא דוח. בדיעבד, זה היה אחד הדפים הראשונים בקופסה של פרויקט סימן.
בסוף 1947 הקים חיל האוויר האמריקאי פרויקט רשמי לבדיקת דיווחים על "דיסקות מעופפות". שמו הראשון היה פרויקט צלחת, ובהמשך פרויקט סימן. המנדט היה פשוט וקשה: לאסוף דיווחים, לבדוק אותם, ולהבין אם יש איום או תופעה חדשה.
קבוצת רשומות 342, קופסה 186, מכילה דוחות מן השנים 1948-1949. אלה לא מאמרים ולא סיפורים. אלה טפסים, דיווחי שדה וסיכומי תצפית שנכתבו בזמן אמת או סמוך לאירוע.
המשקל של הדוחות נובע מזהות המדווחים. רבים מהם היו אנשים שתפקידם להבחין במה שקורה בשמיים: טייסי שירות התובלה האווירית הצבאית, קציני בקרת תנועה, פקחי תעופה אזרחית ומצפים מטאורולוגיים.
הם לא היו חסינים מטעות. אף אחד לא חסין מטעות. אבל נקודת הפתיחה שלהם טובה מזו של עד מקרי. הם ידעו להעריך כיוון, מהירות, גובה והתנהגות טיסה.
הדוחות אינם זהים, אבל יש בהם קווי דמיון:
זה לא מספיק כדי לטעון שמדובר באותו מקור. זה כן מספיק כדי להבין למה חיל האוויר לא היה יכול להתעלם.
הסיפור של פרויקט סימן קשור למסמך מפורסם שלא נשמר: "הערכת המצב". לפי עדויות מאוחרות של אנשי פרויקט הספר הכחול, אנשי פרויקט סימן שקלו ברצינות אפשרות שמקורם של חלק מהעצמים אינו אנושי. ראשי חיל האוויר דחו את ההערכה, והמסמך הושמד.
גם אם מקבלים את הסיפור בזהירות, הוא מלמד על רגע נדיר: בתוך המערכת עצמה היו אנשים שלא הסתפקו בהסברים קלים.
קריאה בקופסה 186 מחזירה את הדיון לשלב מוקדם, לפני שהמונח "עצמים בלתי מזוהים" נעשה טעון כל כך. יש שם פחות תיאוריה ויותר תיעוד. פחות רעש ציבורי ויותר טפסים.
הדוחות האלה לא נותנים תשובה אחת. הם נותנים בסיס. ובתחום שבו כמעט כל דיון מתחיל בעמדה מוכנה מראש, בסיס הוא דבר נדיר.
מקור: קבוצת רשומות 342, קופסה 186, מספר סיווג 319.1, פורסם ב-8 במאי 2026.
