תקרית בית הספר אריאל: 62 ילדים בזימבבואה, 1994

הסרט חוזר לתקרית בית הספר אריאל ברווה שבזימבבואה, ב־16 בספטמבר 1994. יותר משישים תלמידים דיווחו כי ראו עב״ם וישויות דמויות אדם; לפי התיאור, הילדים סיפרו על עיניים שחורות גדולות ועל מסר טלפתי בדבר השמדת כדור הארץ. הסרט עוסק בעדויות ובחקירתו של הפסיכיאטר מהרווארד ג׳ון מאק, שבחן את המקרה. הוא מציג את התקרית כאחת מהתצפיות ההמוניות הנחקרות ביותר, אך גם מציב מול העדויות הסברים ספקניים, ובהם היסטריה המונית, שאלות מכוונות והשפעה תרבותית.

הסרט מרחיב את הדיון לתקריות נוספות בבתי ספר: תצפית וסטול באוסטרליה מ־1966 והמפגש בבית הספר היסודי ברוד הייבן שבוויילס ב־1977. הוא בוחן את הרעיון שישויות לא מוכרות בוחרות לפנות לילדים, בלי להציג זאת כעובדה מוכחת. עוד מוצגות עדויותיהם של תלמידי אריאל בבגרותם: לפי הסרט, הם ממשיכים לדבוק בסיפורם גם כעבור שלושים שנה. השאלה אם התרחש מפגש עם עב״ם או תופעה חברתית היא מוקד החקירה, ולא מסקנה חד־משמעית.